לבת שבע שלום,
אני כותב אלייך מן השאול, שכמו שידוע לך כאן כולם יודעים הכול.
רגשותיי מתחזקים מיום ליום כך שהיתי חייב לכתוב לך. לא תיארתי לעצמי שאכתוב לך מכתב ועוד ממקום כזה, אך המחשבות לא מפסיקות לרדוף אותי.
אז מהיכן נתחיל? יש לי כל כך הרבה מה לומר לך בת שבע. אהבתי אותך כמו שלא אהבתי כל אישה אחרת בעולם. כשהייתי במלחמה לא הפסקתי לחשוב עלייך ועל כמה שאני מתגעגע אלייך ומתי אוכל לשוב ולחבק אותך.
כשנודע לי במלחמה מיואב שדוד רוצה שאחזור הביתה ואעזוב את החיילים ואת העם במלחמה הייתי מאד מופתע. כמובן שלא אפשרתי לדוד לגרום לכך שאוציא את עצמי לזמן מה מהמלחמה. אני מכיר את דוד זמן רב, לעולם הוא לא דיבר אליי בצורה כזו, הרגשתי שהוא לא מסוגל להסתכל לי בעיניים ולדבר איתי כמו קודם. בהתחלה ,דאגתי שמשהו קרה לך בזמן שהייתי במלחמה, אך הבנתי כי אם היה קורה לך משהו דוד היה ממהר לספר לי כדי שאוכל לראותך ולטפל בך. סירבתי. במקום זה ישבתי בפתח בית המלך עם העבדים של דוד. בלי שביקשתי הם לחשו לי בשקט כי הם חושדים שקרה משהו בינך לבין דוד. הם כנראה שמעו אתכם מדברים בחדר השינה או ראו אתכם ביחד הרבה בימים האחרונים.
אגיד לך את האמת, הרגשתי באותו רגע נבגד!!! שמעתי דברים עלייך מאנשים אחרים והרגשתי שהפרת את האמון שלנו!
לאחר מכן נתקלתי בעוד מקרה מוזר. דוד הציע לי לשבת איתו לשתות כמה משקאות חריפים. פה כבר כמעט הייתי בטוח שדוד רוצה ממני משהו. ידעתי שהיה פה מקרה שקשור אליי ואני לא יודע עליו.
אם את שואלת למה לא פניתי אלייך ושיתפתי אותך בהרגשתי, ובחשדות שלי זה הזמן לענות לך. המחשבה על דוד ועלייך הסיתה אותי מן המטרה האמיתית שלנו שהיא לנצח במלחמה. לא הייתי מרוכז במה שהייתי צריך לעשות. אז העדפתי להדחיק את כל אותן המחשבות והחשדות לסוף המלחמה. ידעתי שאני אצטרך להתמודד עם כול השמועות והלחשושים כשהמלחמה תסתיים. אבל באותו זמן כול הנאמנות שלי הופנתה למלחמה והתקשיתי להתמודד גם עם זה.
את סופי את כבר יודעת, אליך לא חזרתי, גם לא אל ביתנו הקטן והצנוע. כול החלומות שלי ממזמן עפו וברחו, אני כבר לא בין החיים ואילו את ממשיחה לחיות כאילו לא קרה כלום. אני יודע שנולד לכם ילד, אני גם יודע שהוא לא הצליח להחזיק מעמד. אולי זה בגלל שאלוהים שמע את הבכי שלי זה מה שקרה.
הגיע הזמן שניפרד, בת-שבע. את תהיי אשת מלך ואני אמשיך במסלולי בשאול. אני לא אטריד אותך יותר ולא אצפה לתגובה ממך.
היי שלום, אהובתי ,אני לבטח לא אשכח אותך לעולם.
אוהב לעולמי עד
אוריה
אוריה היקר,
השבמחקאילו רק יכולתי לבטא את הגעגוע והעצב שיש לי עליך במילים.
כשנודע לי שנהרגת במלחמה חשבתי שנפגעת מהאויבים. אך ברגע אחד אויבים אלו הפכו לאנשים הקרובים לך, לי, לכל עם ישראל.
אני כל כך מצטערת אוריה, הכיצד תוכל לסלוח לי?
המעמד הדגול של המלך סחף אותי ואני מקווה שהבנת את זה יקירי. אני חיה כרגע עם דוד למרות כל הצרות שעשה ואני מקווה ומאמינה שאתה מקבל את זה. אין דבר שאני יותר רוצה מלראות אותך שוב ולחבק אותך.
חיי לא ישובו להיות כמו קודם, הכול השתנה. אני חווה המון דברים בבת אחת, המון ייסורי מצפון על מה שקרה בעיקר את הבושה הזו שמטרידה אותי עד מוות. אינני מסוגלת להסתכל לחבריך החיילים בעיניים לאחר מותך.
אם זה יעזור לך להמשיך בדרכך בשאול, שתדע, אני אדאג שכל עם ישראל יעריך אותך כמו שדרושים להעריך אותך.
אתה גיבור אמיתי אוריה, תזכור לעד.
אוהבת ומעריכה עד אין סוף, אשתך בת שבע.